קרב עברו

קרב עברו


We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

הפעם נדבר על אחד הקרבות המכריעים של מלחמת האזרחים בספרד וללא ספק הקטלני ביותר בכל המלחמה, קרב עברו. אנחנו ביולי 1938, הרפובליקה כבר נגעה באובדן המערב וכמעט כל הצפון הספרדי. לאחר הנסיגה החובה לעבר הים התיכון, הכוחות הרפובליקניים בהנהגתו של הגנרל ויסנטה רוג'ו, ראש המטה הכללי הרפובליקני, מתכוננים למערכה במטרה למנוע מהצד הלאומי לקחת את עיר הנמל ולנסיה.

נשיא הרפובליקה, חואן נגרין, והגנרל ויסנטה רוז'ו מחליטים לבצע פעולה זו על ידי חציית Ebro בין Fayon ו- Cherta, שבנוסף למניעת כיבוש ולנסיה, יאחד שני אזורים רפובליקניים. יש לזכור שהאספקה ​​הרפובליקנית הייתה מועטה והגבול הצרפתי היה סגור באותם ימים. גם המורל היה ממש נמוך בגלל תבוסות מתמדות.

נראה היה שזה בלתי אפשרי שהרפובליקה תוכל להתקף אך כן. רצועת האדמה שנאלצה לכסות לאורך עברו נמדדה כ -60 ק"מ, וחצתה את הנהר האדיר הזה עם כל חפץ צף, 100,000 איש נאלצו לעבור לצד השני ולהתחיל בתקיפה. 100,000 איש אלה הקימו את הקבוצה כביכול האוטונומית של Ebro, בפיקודו של אלוף המיליציה חואן מודסטו גילוטו, המחולקת לשלוש גופות. לצד הלאומי היה מספר דומה של גברים בהנהלת הגנרל פידל דאווילה וחיל הצבא המרוקאי בפיקודו של הגנרל חואן יאג.

המבצע החל בשעות הבוקר המוקדמות של 25 ביולי 1938, הרפובליקנים חצו את עברו דרך שלושה אתרים שונים. הרעיון הראשוני היה להפתיע את האויב, שהיה בעל יכולת אווירית רבה יותר ותותח חזק. בתחילה ההפתעה הייתה מוחלטת וכ -4,000 חיילים לאומיים נלקחו בשבי, החזית המרכזית התקדמה ביותר וגנדסה הפכה במהרה למפתח לקרב.

מעבר הצפון השפיע גם על הצד הרפובליקני שהצליח להקים ראש גשר וקרקע מתקדמת וחיסל במהירות את מוקדי ההתנגדות. החזית הדרומית הרפובליקנית שהלכה לעבר אמפוסטה הייתה זו שלקחה את החלק הגרוע ביותר, שכן הם נתגלו במהירות על ידי האזרחים ונאלצו לחצות את הנהר תחת ירי מרגמות ומקלעים. לבסוף נאלצו הרפובליקנים לסגת מעבר לנהר עם נפגעים כבדים.

ההתקדמות הרפובליקנית נעצרה בגנדסה, שלא ניתן היה לקחת אותה. בשלב זה, האסטרטגיה הרפובליקנית הפכה למגננת והנתינים התארגנו להתקפה נגדית. העליונות האווירית הודות ללגיון הקונדור הגרמני שסיפק תמיכה לפרנקו, הוסיפה לאסטרטגיה החכמה המורכבת מפתיחת שערי הצפה של מאגרי טרמפ וקנאסרה כדי להגביר את זרימת הנהר, הקשתה על הרפובליקה.

יתר על כן, הצד הלאומי היה חמוש היטב והיה לו אספקה ​​מספקת, בניגוד לצד הרפובליקני. בשל קיפאון זה, הקרב הפך למלחמת התשה בה הרפובליקה לא הייתה על העליונה. כך מתחילה הגנה עקובה מדם על השטח שנכבש על ידי הרפובליקה מפני ההתקפות המתמדות של הצד הלאומי.

הרפובליקה הייתה מתנגדת עד ה- 16 בנובמבר כאשר ניתנה פקודת הנסיגה, תחצה שוב את עברו ותפוצץ את הגשרים שהשאירו מאחור. בסך הכל, מסע בן 116 יום בו נפגעים הגיעו בין 50,000 ל -60,000 מכל צד, אם כי מקרי המוות היו גבוהים יותר בצד הרפובליקני. הניצחון המוסרי הגדול של הצד הלאומי עזר לרפובליקה ליפול כעבור כמה חודשים, לאחר כיבוש מדריד.

תמונות: נחלת הכלל


וִידֵאוֹ: בצפר. מיילי ויהלומה בקרב ראפ!